אלה ארמוני חיכתה 32 שנה שמישהו יגלה לה. וכשזה לא קרה, היא החליטה לגלות לבד את הסוד של חייה, ולמצוא בעצמה את התשובה: מי הוא אבא שלה ושל אחיה התאום עדן.אני חושב על זה שבעצם מה שהיה שלכן יהפוך בעוד רגע לנחת הכלל.
"קשוח באיזשהו מובן, כן", מהנהנת ועונה דפנה ארמוני, כשהיא מתארגנת לריאיון לצד בתה אלה. "מאוד שמרתי על השקט ועל הפרטיות במשך כל השנים. הייתה סיבה שאני שמרתי את הדבר הזה בסוד". ובתה אלה מוסיפה: "כשלא מדברים על משהו, הדמיון פתוח, והכול אפשרי".
הדמיון פתוח, השמועות...
אלה: "בשמועות, בטח במקרה שלנו".
דפנה: "הייתה סיבה שאני שמרתי את הדבר הזה בסוד. בגלל שהיה כל כך חשוב לאלה להשתחרר, ראיתי שזה ממש מציק לה בכזאת רמה, ואז אמרתי - אני נכנעת".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"את יודעת שאבא הכי מתגעגע"
הפכת את הסיפור סביב אבא שלהם לסוד אבל הכנת להם מזוודה, הכנת את הרגע הזה שבתוכו יש את כל מה שהם צריכים לדעת.
דפנה: "כן".
"את נותנת לי מזוודה נעולה. את מבקשת שהיא תהיה אצלי ושיום יבוא ותתני לי את המפתח. אני אומרת לך או-קיי", אומרת אלה בסרט הדוקו החדש "ספק ילדה ספק אישה: אלה ודפנה ארמוני", ובו היא נראית חובטת במזוודה ואף משליכה אותה מהמרפסת, עד שתיפתח. "עשרות של מכתבים והכול אותו דבר, אותה הבטחה - 'תכף אני אבוא. לאלה הכי יקרה לי בעולם. את יודעת שאבא הכי מתגעגע, ואפילו בלילה חולם עלייך'", היא מספרת בסרט על תכולת המזוודה.
וכעת היא מסבירה: "יש לי פה איזו אפשרות שאני מרגישה שדי, עברתי את גיל שלושים, אני באיזו תחושה שאני רוצה תמונה ברורה לחיים שלי".
הופתעת ממה שגילית במזוודה?
"כן".
הרומן, השמועות - ולידת התאומים
עוד נחזור למה שהיא גילתה במזוודה השחורה, אבל הדרך לפתרון עוברת בין תחנות חייה של אימא דפנה. "אני מתה להכיר את אימא שלי בגילי, בגיל שלושים ושתיים, כי אני בעצם מכירה את הכוכבות שלה, את השנים הזוהרות באמת, רק מקלטות ומיוטיובים".
דפנה ארמוני פרצה לראשונה בפסטיבל הזמר ב-1977, כששרה - עדיין במדים - את השיר "בתוך". אחרי השחרור מצה"ל, היא הגיעה לעוד להקה, "הלהקה", שם גנבה ליפצ'וק את הסולו. "אלה לא דברים שאני שאפתי אליהם והם קרו, אלו לא היו חלומות, החיים פשוט קרו. הייתי צעירה, כנראה שחשבו שאני מתאימה להופיע בתפקיד ראשי עם אריק איינשטיין ושלום חנוך".
שיתוף הפעולה המוזיקלי עם שלום חנוך הוביל גם לרומן סוער שנמשך שש שנים. שלום חנוך הפיק וכתב לארמוני את האלבום הראשון והמצליח שלה. דפנה הייתה בשיא הקריירה שלה, אבל אז נולדו התאומים. לבריתה ולברית של אלה ועדן בתיאטרון הבימה הגיעו כולם: ממאיר אריאל דרך יצפאן ועד הזמר הצעיר אביב גפן. "גם יצא תקליט, גם איכשהו נולדו תאומים", אמרה אז לקהל.
ואלה מודה: "אני מרגישה באיזשהו מקום אשמה על הקריירה של אימא שלי. היא לא תגיד לי את זה, אני מרגישה, כי כשאני כותבת את השם שלה בגוגל אני רואה את מה היא עשתה ואני רואה שב-1994, כשהייתי בת שנה היא כבר עשתה קלטות ילדים. אז בחוויה שלי היא אם יחידנית לתאומים".
"שמחה שהילדים לא ראו את זה"
המצב הכלכלי היה דבר ש...
דפנה: "קשוח, מאוד מאוד קשוח".
אלה: "מילדות בעצם עבדתי בעבודות כי ידעתי שאני לא יכולה להגיד לאימא שלי 'את יכולה להביא לי 50 שקל?', זו לא הסיטואציה. אם אני רוצה כסף אני צריכה לעבוד". ולאימה היא אמרה בקלטות הביתיות: "כשהצטרפתי אלייך בגיל 14 להופעות בקניון, המחשבה היחידה שעברה לי בראש היא 'בבקשה שאף אחד מהכיתה שלי לא יהיה בטעות בקניון ויראה אותי', התפדחתי מזה".
דפנה: "נסעתי עם אלה באוטובוסים ולקחתי את כל הציוד ואת כל התפאורה, עשיתי את הכול לבד אבל שרדתי".
וכשנכנסים מעקלים לבית?
דפנה: "שמחה שהילדים לא ראו את זה, זה המזל".
ובסרט הדוקו אלה נזכרת: "בשביל לפרנס אותנו לא היה אכפת לך למכור מוצרים של איזו חברת טבע. אני זוכרת שעמדנו איתך בדוכן בלונה פארק ועזרנו לך למכור מוצרים. מול הדוכן שלנו הופיעה זמרת חדשה, מאיה בוסקילה. היא הופיעה בזמן שאת מכרת מוצרים. ראיתי איך הבטת בה על הבמה. עשית כאילו לא אכפת לך אבל אני ידעתי שאכפת לך. הרגשתי שאת נמצאת בצד הלא נכון של הלונה פארק, שאת אמורה להיות על הבמה ולא מאחורי דוכן".
"הייתה הופעה שהיא שרה 'מותק, את גדולה, מותק את יפה' (ספק ילדה ספק אישה) ומישהו סימן כאילו 'מותק את גדולה', עליה - שהיא גדולת ממדים", היא נזכרת. "אז ניגשתי לשולחן ואמרתי לו 'זה מגעיל שבזה אתה מתעסק, היא מופיעה והיא מול הפרצוף שלך, אשמח שתפסיק, זה לא מנומס'.
את מגוננת עליה?
אלה: "מאוד, מאוד. היו הרבה רגעים קשים שחיכיתי, חיכיתי לגדול".
השיר ש"רודף" את אלה
"רוב החיים חשבו הרבה אנשים שהשיר 'אלה' זה עליי, השיר 'תגידו לי מה קורה לה, אלה המסכנה' - זה לא כזה כיף", היא משתפת. "אני זוכרת שאמרתי לאימא שלי שהייתי מעדיפה שלשיר יקראו בשם אחר או לי, אבל אימא שלי טוענת שזה לא קשור, שהיא אהבה את השם פשוט - היא לא חשבה על ההשלכות. הרבה פעמים היו אומרים לי 'אלה אלה' או שרים לי את השיר ואני אמרתי 'תמשיכו ותראו שזה לא שיר עליז'. אז לא, אני לא שומעת אותו באוזניות".
כשאת מאזינה היום לשיר, מה זה מעורר?
אלה: "אני מעבירה את השיר".
אלה אומנם נשמע כמו שיר על אהבה נכזבת, אבל שלום חנוך שכתב אותו התכוון למשהו אחר לגמרי: "זה על ישראלה, המדינה", מסבירה דפנה, "על היחסים התלותיים של מדינת ישראל בארצות הברית - שאם הוא יעזוב אותה, היא תמצא את עצמה זרוקה על הכביש".
זה שיר שתמיד רלוונטי, פשוט הנשיאים מתחלפים אבל התלות נשארת.
דפנה: "לגמרי רלוונטי, נכון".
"הגננות שאלו מי זה אבא"
הזוגיות עם שלום חנוך הולידה להיטי ענק וגם פרנסה את מדורי הרכילות.
את מכירה את השמועות, נכון?
דפנה: "בוודאי. שמועתי, מר שמועתי, זה 'הסקרנות הרגה את החתול'".
אלה: "אני זוכרת שהיינו ילדים אז הגננות היו אומרות לנו, לי ולאח שלי התאום 'היינו בהופעה של אבא' או 'מי זה אבא' או דברים כאלה. היו כל מיני ניסיונות גישוש לפי השמועות שהם שמעו וכבר בגיל שלוש-ארבע אמרנו 'אנחנו לא מדברים על זה'".
כשאנשים מתחילים לשאול שאלות פרסונליות, "תגידי, זה שלום חנוך או לא" - איך מגיבים?
דפנה: "בכל פעם אני הגבתי אחרת, אבל הגבתי. נכון שאני אדם ציבורי אבל יחד עם זאת שאני אדם ציבורי, יש לי זכות לשמור על מה שאני לא מעוניינת שייכנסו (אליו)".
"למה הוא דרש ממך שנהיה סוד?"
אלה, שכיכבה בכמה סדרות נחשבות, מתגוררת היום ביפו עם בן זוגה דוד. בשנה האחרונה היא החליטה לקחת את הסיפור המשפחתי המסובך ולהפוך אותו לסרט תיעודי מרגש וחשוף עד כאב, שיוקרן לראשונה בפסטיבל דוקאביב שייפתח בשבוע הבא. "פשוט הרגשתי שיש שאלות שאני לא מעיזה לשאול אם אין לי מצלמה, שהמצלמה היא כמו נשק - אני מוגנת שם. הייתי בטוחה שהיא תגיד לי 'לא', כי הסרט הזה הוא חשוף ברמות".
בסרט היא פותחת לראשונה את תיבת הפנדורה, או מזוודת הפנדורה, בניסיון לגלות סוף-סוף מי הוא אבא שלה. "אין לי מה להסתיר, נהפוך הוא", מצהירה דפנה. "זאת מזוודה שרציתי לפתוח בפנייך ובפני עדן, שאתם תדעו מי אני ותכירו את האמת".
"זו הפעם הראשונה שאני רואה קלטות מהילדות שלי", מציינת אלה בסרט, "לא זכרתי שהייתי ילדה שחיכתה למכתבים מאבא. הוא הגיע בהתגנבות באמצע הלילה לראות אותי ואת עדן ישנים. ואז הוא אמר 'אני לא יודע אם מותר להראות את זה למישהו חוץ מאיתנו' - למה הוא דרש ממך שנהיה סוד?"
ובשיחתנו היא מסבירה: "רק עכשיו עם הסרט, כשפתאום ראיתי קלטות שהוא היה שם ולא רק היה - גם אהב אותי - זה משנה לך את סיפור החיים. מתחושה שאני הולכת בעולם (בהרגשה ש) 'לא רצו אותי, אבא שלי לא רצה אותי, הלוואי שיום יבוא והוא ירצה אותי או יכיר בי' לתחושה שאני רואה שהוא אהב אותי, וזה כיף לדעת שבאת לעולם מאהבה ובעיקר להרגיש נאהבת ורצויה".
אז אין כעס?
אלה: "עליו? אין לי מושג, זה הכול טרי. אני יום קמה וכועסת ויום קמה ואוהבת".
בעצם האבא דרש ממך לשמור את זה בסוד. למה הסכמת?
דפנה: "אני אישה כזו".
בסוף הייתה שם ציפייה לאורך השנים שהדברים ישתנו, נכון? שהוא יבוא ויצטרף למשפחה, שהוא יחזור בו.
אלה: "אני חושבת שאימא שלי הייתה מאוהבת. אנחנו עושים הרבה דברים טיפשיים כשאנחנו מאוהבים".
אז הייתה כל הזמן את הכמיהה הזאת שאולי הוא יעזוב הכול ויבוא לחיות איתה.
אלה: "כן, בוודאי, כן".
"אנחנו בהורות משותפת על אימא"
"אני מתעסק בנדל"ן ואני הצלע השלישית שעם קצת רגליים על הקרקע", משתף האח התאום עדן. "גם את וגם אימא קצת מעופפות וכנראה שמכן הישועה לא תגיע ומישהו יצטרך להחזיק את השלישייה הזאת". ואלה מוסיפה: "אח שלי התאום ואני בהורות משותפת על אימא. אנחנו שלושתנו ביחד חיים כמו שותפים, לא היה את ההפרדה הברורה של אימא ובת".
בשנים האחרונות דפנה מתמודדת עם מצב בריאותי לא פשוט, ואלה מוצאת את עצמה לא מעט לצידה בבית החולים.
כשאתה הופך להיות המבוגר האחראי בתוך המשפחה, נמנע ממך להיות הילד.
אלה מסכימה: "נכון" - ובאחת השיחות בסרט היא נשמעת אומרת לאימה: "אני לא מסוגלת להכיל את עצמי אז גם לא אותך - קשה לי, אוהבת אותך, אני כרגע צריכה שתהיה אימא שלי".
זה לא תמיד ברור מי הילדה ומי האימא.
דפנה: "זה גם, זה גם, כן. אלה יחסים מורכבים אבל מופלאים. באמת ש... וואו, איזו זכות יש לי כאימא גם לגבי אלה וגם לגבי עדן".
ההודעה ששלחה לאבא: "אשמח שניפגש"
"חוויית 'אבא שלי' זה אירוע משתק - זה טאבו, לא מדברים על זה. אני יכולה לראות אותו ולהמשיך ללכת כי הברית עם אימא שלי יותר חזקה מהכול", אומרת אלה. והייתה תקופה שהיא באמת ראתה אותו ברחוב, את אבא שלה. "גרת ברחוב שלנו והייתי רואה אותך כל הזמן, הסתכלתי עליך והיית מוכר לי", היא אומרת בסרט. "חשבתי שאולי זה אתה - האיש מהתמונה שאימא הייתה אומרת לנו לנשק. היינו מביטים זה בזו ועושים כאילו אנחנו לא מכירים".
"זה כמו לראות משהו אסור, הרגשתי שאני לא רצויה, הוא לא רוצה, הוא לא אומר לי שלום אז גם אני לא אמרתי שלום", היא מסבירה. ובסרט היא ממשיכה לפנות אליו ולומר: "בשלב מסוים הפסקתי לראות אותך, אולי כי חטפת הלם כשגילית שאתה גר איתנו באותו הרחוב. כנראה עברת דירה עם המשפחה החדשה שלך, שהיא לא אנחנו".
רק אחרי שסיימה לצלם את הסרט, אלה אזרה אומץ לעשות עוד צעד: "ברגע שפתחתי את המזוודה, מצאתי תמונה אחת שגמרה אותי - אני מחזיקה לו את היד ממש חזק והוא לי. ואז השגתי את המספר, עשיתי צילום של התמונה ושלחתי לו בוואטסאפ וכתבתי 'זאת אלה, אשמח שמתישהו ניפגש'. אחרי שלושה ימים הוא כתב שהוא ישמח, מתי שאני רוצה".
נפגשתם?
אלה: "נפגשנו. זו פגישה שבה אני החלפתי איזה מיליון בגדים, פתאום עשיתי פן... כאילו לא ידעתי איך להתנהג. במובן מסוים זה כמו פגישה עם גבר כי אני לא יודעת מה זה אבא, אז כאילו ההתארגנות שלי הייתה כזאת - מה אני אלבש? ובא לי שהוא יחשוב שאני יפה. בסוף בחרתי איזה סניף נידח של ארומה. אנחנו מתיישבים, עוד נבוכים ואז שמעתי את קולו וישר הרגשתי שזה 'זר' מוכר מאוד, שאני מכירה את הקול הזה".
"הגעתי ברצון לשאול מלא שאלות וגם בכאב ובכעס - גדלנו בצורה לא פשוטה בגלל העניין הזה ובסוף רציתי להגיד לו 'אתה ברחת ושלושה אנשים פה שילמו מחיר'. ואז פשוט אמרתי לו 'אני אוהבת אותך', זה המשפט הראשון שיצא לי מהפה. ואז היה רגע שהוא שאל אותי אם אכלתי משהו, וממש ריגש אותי שהוא שאל אותי את זה. לשמוע דבר כזה מאבא - הייתי פתאום ילדה".
שאלת שאלות מפורשות?
"לא הצלחתי ופתאום הרגשתי גם שאני יכולה להבין למה אימא שלי התאהבה בו, לגמרי, וגם שאני שייכת - זה מתאים. פתאום הרגשתי 'כן, זה אבא שלי, ברור שזה אבא שלי'".
"הוא התקשר - ואמר שנלחץ לו בטעות"
אלה קיוותה שיהיו עוד מפגשים בעתיד ושיהיה עוד זמן לענות על כל השאלות. "ואז הוא לא ענה לי אחרי כמה זמן ואז אמרתי 'טוב, אני לא מתקשרת יותר'. הוא התקשר ואז חזרתי אליו והוא אמר שזה נלחץ לו בטעות, אבל אין טעויות בחיים, הוא אמר שהוא בא להתקשר לאלה אחרת - זה היה איזה רגע שפתאום הבנתי את אימא שלי, הדבר הזה שמצד אחד יש פה משהו שנורא מתאהבים בו, מצד שני..."
הוא לא באמת רוצה.
אלה: "קצת הרגשתי פתאום, כמו במכתבים שקראתי, כמו במה שהיה עם אימא - שהוא נורא נורא מקסים ובן אדם טוב לגמרי ואיש שיחה ונעים ומצחיק והכול, אבל הוא נעלם, שוב".
אלה ארמוני התחילה את הסרט במטרה למצוא תשובות לשאלות שליוו אותה כל חייה. היא לא קיבלה את כל מה שחיפשה, אבל לפחות גילתה מחדש את אימא שלה - וגילתה גם שאחרי שמוציאים את כל הסודות מהמזוודה, קשה לסגור אותה בחזרה: "נראה שלא בא לה להיסגר שוב".
הסרט "ספק ילדה ספק אישה: אלה ודפנה ארמוני" יוקרן בפסטיבל דוקאביב בשבוע הבא וישודר בהמשך בהוט 8